מנת"ק (מינהלת פיתוח הטנק)

​​סיפורו של טנק המרכבה הוא סיפור של התמדה ונחישות, של אמונה ביכולות של מערכת הביטחון הישראלית ובעיקר סיפור הצלחה מרשים. הפרויקט, שנולד כתוצאה מאילוץ אמיתי בשטח, הפך לימים לאחד מפרויקטי הדגל של מדינת ישראל ומקור לגאווה גדולה, שהולכת ומתעצמת עם השנים ועם הפיתוחים והשיפורים של היכולות הצבאיות של הטנק.

שנים רבות של תכנון, פיתוח ועשייה קדמו להשקתו של הטנק הראשון – מרכבה סימן 1. ההחלטה לוותר על התלות במדינות המערב כספקיות של טנקים ולצאת לייצור עצמאי של טנק ישראלי התקבלה ב-1970, ואילו הטנק הראשון הושק רק ב-1979.

מרכבה סימן 1 התהדר במיגון ובשרידות שטרם נראו בעולם באותה העת, ובראשם העקרון המהפכני של העברת המנוע לקדמת הטנק. מאז אותה שנה עבר הטנק סדרת שיפורים ושכלולים, וכיום משתמש צה"ל בדגם המתקדם ביותר בסדרה - ״מרכבה סימן 4״, הנחשב לאחד הטנקים הטובים בעולם ומספק לחיל השריון הישראלי הגנה מקסימלית. ״מרכבה סימן 4״ נחשב גם לאחד הטנקים הממוגנים בעולם, בזכות מערכת ההגנה האקטיבית ״מעיל רוח״ המותקנת בו ומסוגלת להתמודד עם מגוון רחב של איומים בכל תנאי מזג אוויר.

החלטה הרת גורל

ההחלטה לצאת לייצור עצמאי של טנקים לא התקבלה כלאחר יד. קדמו לה שנים רבות שבהן הסתפקה ישראל ב"גרוטאות משופצות" שקיבלה מבריטניה וארצות הברית, בעוד צבאות ערב מצטיידים בטנקים חדשים וחדישים הן מרוסיה הסובייטית והן ממדינות המערב.

בסופו של דבר הבינה ישראל שהמצב הזה לא עתיד להשתנות, והוחלט לבחון את האפשרות לצאת לדרך עצמאית ולייצר את הטנק הישראלי הראשון. צוות של מומחי משרד הביטחון ומהנדסי חיל החימוש בראשות האלוף ישראל טל מונה לבדוק את ההיתכנות והכדאיות של פרויקט מסוג זה, כשלנגד עיניו שתי שאלות:

א. האם מבחינת הידע הטכנולוגי והתשתית התעשייתית יש בכוחה של ישראל לתכנן, לפתח ולייצר טנק?

ב. האם מובטחת כדאיות כלכלית בראייה כוללת של כלכלת ישראל?

הממצאים העיקריים של הניתוח שנערך הצביעו על כך שניתן לבסס בארץ תעשיית טנקים שתספק מענה הולם לצרכים הצבאיים של ישראל, ובתום שלושה חודשי לימוד, באוגוסט 1970, כינס שר האוצר את הדיון הגורלי שבו הוחלט לצאת לדרך עם פרויקט הטנק הישראלי הראשון.

מנת"ק יוצאת לדרך

מיד עם קבלת ההחלטה על הקמת תעשיית טנקים, פורסמה על ידי הנהלת משרד הביטחון הוראת יסוד, ששימשה מאז הבסיס שעל פיו התנהלה תוכנית ה"מרכבה". הוקמה מינהלת תוכנית טנק (מנת"ק), בכפיפות לעוזר שר הביטחון. מנת"ק נושאת באחריות כוללת לפיתוח, ליצור הטנק ולהקמת והרחבת התעשיות. בנוסף הוקמה רשות פיתוח טנק (רפ"ט), שעוסקת בתכנון ההנדסי של הטנק ומופעלת על ידי עוזר השר ומנת"ק. את הפרויקט הוביל מראשיתו האלוף ישראל טל, שנודע ברבות הימים כ"אבי המרכבה" וזכה פעמיים בפרס ביטחון ישראל. גם בערוב ימיו נשאר "טליק" בתמונה, ואף הספיק להשתתף בטקס חשיפת "מרכבה סימן 4".

בימיו הראשונים של הפרויקט הכוונה היתה לפתח טנק שמבוסס בעיקרו על מערכות ומכללים קיימים, אולם מהר מאוד השתנתה המשימה והפכה למשימת פיתוח של טנק חדשני, שיתבסס על מכללים מקוריים וחדשים.

כדי לחסוך בעלויות ומשאבים נקבע כי מנת"ק תשתמש בתשתית הקיימת של משרד הביטחון וצה"ל, כגון מרכז ציוד וחלפים, מינהל הרכש והייצור, יחידת היועץ המשפטי, יחידת היועץ הכלכלי וכו', ואילו צה"ל והתעשיות הביטחוניות והאזרחיות יהוו את התשתית התעשייתית. בין השאר הוחלט כי המרכז לשיקום ואחזקה של הטנקים בצה"ל (המש"א) ישמש מפעל ההרכבה של הטנק, ו-200 מפעלי תעשייה (ביטחונית ואזרחית) אחרים יקלטו ידע חדש, יוסבו ויתאימו עצמם לייצור אלפי החלקים, המכללים והמערכות של טנק ה"מרכבה". נקבעה מדיניות של פריסת הייצור המקומי על פני כל הארץ, כולל אזורי פיתוח, תוך שיתוף מרבי של התעשייה האזרחית וללא מונופול לתעשייה הביטחונית. מדיניות זו נשמרה לאורך השנים ועד היום.

ייצור במקום שיפוץ

לרשות מש"א 7000, אשר עסק עד אז בשיקום הטנקים הישנים שקיבלה ישראל, כבר עמדה התשתית הבסיסית הדרושה להקמתו של קו הרכבה, ובכללה בעלי המקצוע החיוניים לכך. לא היה צורך אלא בהרחבת היכולת לביצוע עיבוד שבבי של גופים גדולים (תובה וצריח) ולריתוך שריון כבד, ולפיכך הוחלט להעדיף אפשרות זאת על פני הקמתה של תשתית טנקים מן המסד. מש"א 7000 הורחב אפוא, והוקם בו מפעל ייעודי - "מפעל המרכבה", אשר הצטרף למפעלים האחרים במרכז.

במבט לאחור מדובר במהפכה של ממש בתעשייה הישראלית. ממדינה שעסקה בהסבה (עמוקה ככל שהיתה) של טנקים קיימים, הפכה מדינת ישראל לבעלת תעשייה מיומנת ועניפה, הכוללת את כל המגוון המקצועי הנדרש ומסוגלת להוציא לפועל ייצור מערכת מורכבת כטנק מודרני, תוך אינטגרציה ושילוב בין-תעשייתי ובין-תחומי מסועף. לתעשייה הזאת יצאו מוניטין רבים בעולם, והתפתחותה המקצועית והעסקית היא רצופה ורבת משמעות.

גם כיום, בעידן של לוחמת סייבר ומערכות ממוחשבות מתוחכמות, נשאר מערך הטנקים של ישראל כלי אסטרטגי משמעותי. במדינה מוקפת אויבים עם מאות קילומטרים של גבולות יבשה העליונות בקרב היבשה חשובה בדיוק כמו העליונות האווירית. עליונות כזאת מושגת רק בכושר תמרון טוב, שאותו מספקים לצה"ל הן טנקי ה"מרכבה סימן 4" והן הנגמ"ש מרכבה (נמר).

הצורך בניוד ממוגן לחי"ר החל לעלות כבר בשנות ה-80 של המאה ה-20, בזמן הלחימה ברצועת הביטחון בדרום לבנון. הצורך הלך וגבר ולאחר היפגעות שני הנגמ"שים ברצועת עזה בשנת 2004, הוחלט לבנות מדגים ראשוני על בסיס מרכבה סימן 1. לאור  הפקת לקחים ממלחמת לבנון השנייה הוחלט על פיתוח וייצור הנמר על מנת לאפשר לכוחות החי"ר לנוע ברמת מיגון ועבירות בדומה לטנקי המרכבה המתקדמים.

הנמר מצטיין בתכונות של מיגון ועבירות, והוא יכול לשאת 11 חיילים (3 אנשי צוות + 8 לוחמים) ועוד שתי אלונקות. הוא מצויד במערכות נשק משניות, דוגמת מקל"ר 40 מ"מ ומקלע 0.5 אינץ', במערכות שליטה ובקרה ובמערכת ניהול קרב המופעלות על ידי 3 מסכים ו-8 מצלמות המאפשרות תצפית היקפית סביבו. בנמר גם מערכת מיזוג אוויר, מערכת הגנת אב"כ ומי שתייה קרים ללוחמים השוהים בו.

הנמר מבוסס על תובת "מרכבה", ומצויד בכבש אחורי המאפשר פריקה נוחה ובטוחה מהכלי. ההחלטה לבנות אותו על המרכבה התבססה על הרצון לאפשר לכוחות הרגלים והשריון לנוע יחד בכלים משוריינים בעלי אותה מהירות, יכולת עבירות ומיגון מפני ירי וטילים.

המיגון המתקדם שהותקן על הנמר הופכים אותו לנגמ"ש הממוגן ביותר בעולם.  את "טבילת האש" שלו עשה הנמר לקראת סוף מבצע "עופרת יצוקה", ובמבצע "צוק איתן" הציל את חייהם של לוחמים רבים. כחלק מלקחי "צוק איתן" החליט משרד הביטחון לצייד גם את הנמרים במערכת ההגנה האקטיבית "מעיל רוח".

נמר עם צריח

אחד מעיקרי הלקחים שעלו לאחר מבצע "צוק איתן" הוא שעל אף עליונותו הטקטית הכבירה של פלטפורמת הנמר ויעילותה הגבוהה של מערכת ה"קטלנית", אין לנמר כוח אש מספק למול האיומים הקיימים בשטח, ובפרט מול "האויב הנעלם". צורך זה היווה קרקע פורייה לפיתוח צריח ייעודי לפלטפורמה זו. באוגוסט 2017 השלימה מנת"ק פיתוח מדגים ראשון של נמר עם צריחון ותותח.

הצריח החדשני הינו צריח 30 מ"מ, קרי בעל תותח בקוטר 30 מ"מ, לא מאויש, לא חודר (בניגוד לטנק המרכבה, בו חלק מהצריח מוכל בתוך התובה), ובעל מערכות אש ובק"צ/בק"ש מתקדמות. בין שלל מערכותיו, ניתן למצוא מערכת טעינה אוטומטית לתותח הכוללת כ-400 כדורים, מקלע מקביל הכולל כ- 700 כדורים, מערכת מיגון אקטיבי "מעיל רוח" המובנית בתוך הצריח, מרגמה 60 מ"מ חשמלית נטענת מבפנים, כוונות מפקד ותותחן חדשניות ועוד. כאשר כל אלה פועלים כאמור ללא צורך בנוכחות פיזית בצריח.

נגמ"ש עם צריחון ותותח נותן מענה טוב יותר ללחימה בשטח אורבני. הצריח שפותח הוא ורסטילי, כלומר מתאים הן לפלטפורמת ה"נמר" והן לפלטפורמת ה"איתן" החדשנית, וזאת מתוך התאמה לתפיסת הפעלת הכוח העתידי. כמו כן, לאור מגמות צבאיות בעולם, לפיהן צריח הטנק הופך למערכת לא מאויישת, העניק פיתוח הצריח למהנדסי רפ"ט הזדמנות להכיר את הטכנולוגיה הקיימת והמתפתחת בתחום זה, מתוך רצון לביצוע קפיצת המדרגה גם בפלטפורמת המרכבה.

צריח 30 מ"מ עתיד להפוך את פלטפורמת הנמר לכלי שלם יותר, בעל מענה למגוון רחב של איומים בשטח, ולהבטיח את המשך העליונות הטקטית של צה"ל למול האויב.

נמר הנדסה

כחלק ממאמץ התמרון של צה"ל, נדרש לשפר את יכולות התמרון של חיל ההנדסה. לצורך זה הוחלט להתבסס על נגמ"ש ייעודי לחיל ההנדסה, שעליו מותקנות מערכות הנדסיות ויכולת גרירת והפעלת אמצעים מיוחדים

נמר הנדסה הוא כלי בעל יכולת גרירת והפעלת אמצעי סער וגישור אשר יתאים להתמודדות עם איומי שדה הקרב העתידי ויאפשר יכולות טובות יותר מיכולות הפומה בהיבט המיגון, הניידות, הנדסת אנוש והיכולות לבצע משימה הנדסית מתוך הכלי.

הנמר ההנדסי מבוסס על נמר חי"ר וכולל: מערכות אש, מערכת "מעיל רוח", תצפית היקפית, הנדסת האנוש, ובעל יכולות גנריות (זיווד ותחמושת, ערכת חשמל, סימון אגפי ועכ"ח), בנוסף הנמר ההנדסי מכיל תוספת של מערכות ע"פ שלוש תצורות: נגמ"ש למפקד פלוגה עם כף דחפור, נגמ"ש למפקד מחלקה עם אמצעי פריצה ונגמ"ש לסמל מחלקה עם יכולות גרירה וגישור.