הצטרף (1943) לארגון "ההגנה" ומילא בו תפקידי פיקוד שונים. במלחמת העצמאות שירת בחטיבת הנגב של הפלמ"ח. לאחר הקמת המדינה שירת בצה"ל כלוחם ומילא שורת תפקידי פיקוד ומטה שונים. עוטר בעיטור העוז בעקבות מבצע "חץ שחור" ברצועת עזה (1955). לאחר מלחמת ששת הימים, שבה פיקד על חטיבת המילואים של הצנחנים שכבשה את העיר העתיקה בירושלים, התמנה למפקד כוחות צה"ל ברצועת עזה ובצפון חצי האי סיני. קודם לדרגת אלוף כמפקד פיקוד הצפון (1972-1968), ולאחר מכן היה נספח צה"ל בוושינגטון (1974-1972). בינואר 1974, בעקבות מלחמת יום כיפור, מונה לזמן קצר למפקד פיקוד הצפון. באפריל 1974 מונה לרמטכ"ל העשירי של צה"ל. השתחרר מצה"ל ב-1978.

כרמטכ"ל פעל לשיקום צה"ל לאחר מלחמת יום הכיפורים והתמקד בתהליכים של בניין כוח והתעצמות. בתקופתו התמודדה ישראל עם אירועי טרור קשים, בהם הפיגוע במעלות (1974), הפיגוע במלון סבוי (1975), חטיפת מטוס אייר-פראנס לאנטבה וחילוץ החטופים (1976) ופיגוע "אוטובוס הדמים" בכביש החוף (1978).

עם חזרתו מלימודיו בהרווארד ניהל את מפעלי "כור" (1984-1979).

כחבר כנסת (1995-1981) היה חבר בוועדת החוץ והביטחון (1988-1986, 1992-1990) ושימש בתפקידי שר בממשלות ישראל - שר הבריאות (1986-1984) ושר בלי תיק (1990-1988). בשנת 1986 התפטר מהממשלה ומונה ליו"ר מועצת המנהלים של סולל בונה.

כיהן כסגן שר הביטחון עד מותו (1995-1992). בתפקיד זה היה מופקד בין היתר על מערך המל"ח (משק לשעת חירום), ייצוג מערכת הביטחון בפני הכנסת ועל הקשר בין הממשלה למתיישבי יהודה, שומרון ורצועה עזה.

בוגר לימודי המזרח באוניברסיטה העברית בירושלים והמכללה למינהל עסקים בהרווארד. בוגר המכללה הצבאית בפריז (1960-1959).

מרדכי גור ז"ל