ב-1959 התגייס לסיירת מטכ''ל והתקדם בשורותיה עד לפיקוד עליה
(1973-1971). ב''יחידה'' פיקד על פעולות נועזות רבות, בהן שיחרור מטוס ''סבנה'' במאי 1972, ומבצע ''אביב נעורים'' לחיסול מנהיגי הטרור הפלסטיני בלב ביירות באפריל 1973. בשירותו ב''יחידה'' זכה במספר העיטורים הגבוה ביותר בצה''ל (עיטור המופת וארבעה צל''שים נוספים על אומץ לב והצטיינות בקרב).

בינואר 1982 מונה לראש אגף התכנון במטה הכללי בדרגת אלוף, ובמהלך מלחמת לבנון הראשונה שימש סגן מפקד הכוח העל אוגדתי שפעל בבקעת לבנון. באפריל 1983 מונה לראש אגף המודיעין, בינואר 1986 מונה למפקד פיקוד מרכז ובמאי 1987 מונה לתפקיד סגן הרמטכ''ל. כרמטכ''ל ה-14 של צה''ל (1995-1991) עסק בהיבטים הצבאיים של המהלכים המדיניים מול מדינות ערב והפלסטינים, בהם הסכם שלום עם ירדן (1994), יישום ההסדרים הביטחוניים עם הפלסטינים והפריסה מחדש של הצבא באזורי עזה ויריחו.

עם פרישתו מצה''ל מונה לשר הפנים בממשלת ישראל (1995), ולאחר רצח ראש הממשלה יצחק רבין, מונה לשר החוץ. נבחר לכנסת (1996) וכיהן כח''כ לסירוגין (2001-1996, 2013-2009). נבחר לראשות הממשלה (2001-1999) ושימש בכהונה זו במקביל גם כשר הביטחון. עם חזרתו לחיים הפוליטיים התמנה לתפקיד שר הביטחון וסגן ראש הממשלה (2013-2007).

במהלך כהונתו כראש ממשלה ושר הביטחון יזם את הוצאת צה''ל מלבנון (מאי 2000) והיערכותו מחדש לאורך ה''קו הסגול''. בכך שם קץ ל-18 שנות שהות של צה''ל בדרום לבנון. במישור המדיני חתר להגיע להסדרים עם הסורים, ובמקביל ניהל מו''מ עם הפלסטינים על הסדר הקבע. בהמשך פרצו אירועי האינתיפאדה השנייה (''אינתיפאדת אל אקצה'').

במהלך כהונתו השנייה כשר הביטחון הותקף והושמד הכור הגרעיני הסורי (2007). בנוסף פעל צה''ל בתקופה זו כנגד החמא''ס ברצועת עזה, בין השאר במסגרת מבצעי ''עופרת יצוקה'' (2008) ו''עמוד ענן'' (2011).

בוגר האוניברסיטה העברית בפיזיקה ובמתמטיקה ובעל תואר שני בניתוח מערכות מטעם אוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה.

אהוד ברק