''יותר מלכל אדם אחר בדורנו יאה לו התואר 'מקים המדינה''' (מתוך דברים שנשא בכנסת לוי אשכול, ראש הממשלה ושר הביטחון הנכנס, 24.6.1963)

עלה לארץ ישראל ב-1906, היה פועל חקלאי במושבות. למד משפטים בקושטא (1914-1911). גורש מארץ ישראל ע''י השלטון העות'מאני ופעל בארה''ב עם יצחק בן-צבי במסגרת תנועת ''החלוץ'' לארגון צעירים יהודים לעלייה לארץ
(1915) וכן לגיוסם של צעירים יהודיים מארה''ב ל''גדודים העבריים'' (1918-1917) במסגרת צבא בריטניה במלחמת העולם הראשונה. ממקימי מפלגת ''אחדות העבודה'' (1919) וממנהיגיה הבכירים. מזכ''ל הסתדרות העובדים
(1935-1921). ממייסדי מפא''י (1930) ומנהיגה הבולט. חבר ההנהלה הציונית והנהלת הסוכנות היהודית (מ-1933), יו''ר הנהלת הסוכנות (1948-1935) וראש מחלקת הביטחון בה (1948-1946).

בן-גוריון הוביל את קביעת מדיניותה של "הסוכנות'' בנושאים שונים, בהם המאבק המדיני על עתידה של ארץ-ישראל, התיישבות, עלייה וענייני חברה ותרבות. במסגרת זו טבע את המימרה ''נילחם בספר הלבן כאילו אין מלחמה בהיטלר ונילחם בהיטלר כאילו אין ספר לבן". בהיותו ראש מחלקת הביטחון של הסוכנות, בחן את יכולתו של היישוב העברי לעמוד בפני התקפות של צבאות ערב הסדירים והורה למפקדת ה''הגנה'' להאיץ את פעולות הרכש, ההצטיידות והאימונים, במטרה להקים בפרק זמן קצר ככל הניתן מסגרת של צבא סדיר. לאחר חודשי עימות על הצירים בעקבות קבלתה של החלטת החלוקה ע''י עצרת האו''מ (כ''ט בנומבר 1947) הביא לקבלת ההחלטה בעד הקמת המדינה. עם כינון הממשלה הראשונה, עמד בראשה והתמנה לתפקיד שר הביטחון.

כשר הביטחון, היה בן-גוריון ממניחי היסוד לתפיסת הביטחון של מדינת ישראל. הוא היה גם ממעצבי דמותו של צה''ל בראשית הדרך, פעל למען ממלכתיותו והטמיע לתוכו את כל הגופים הצבאיים שפעלו בתקופת טרום המדינה (''ההגנה'', פלמ''ח, אצ''ל ולח''י). בן-גוריון, שדאג למוכנותו של הצבא, ייעד לו תפקידים לאומיים נוספים, ובהם בתחומי החינוך וקליטת עלייה (''כור היתוך''). לבן-גוריון הייתה תרומה נכבדת בפיתוח התעשיות הביטחוניות של המדינה.

במשך כ-15 שנה (1953-1948, 1963-1955), כראש ממשלה ושר ביטחון, פעל רבות לעצמאות ביכולותיה של המדינה ולביסוסה, תוך קבלת החלטות קשות ולעתים מעוררות מחלוקת, דוגמת הסכם השילומים עם גרמניה. פעל לקליטת העלייה ההמונית ולבניית כלכלת המדינה וקרא להתיישבות חלוצית, בעיקר בנגב.

ביוני 1970, בהיותו בן 84, פרש מהכנסת ומהחיים הפוליטיים והתיישב בשדה-בוקר כדי להתמסר לכתיבת זכרונותיו.

דוד בן גוריון ז"ל