עלה לארץ בשנת 1914 והתגייס (1920-1918) לגדוד העברי של הצבא הבריטי. היה חבר בוועד המנהל של ה"הגנה" ובשנת 1922 יצא למשימת רכש נשק באירופה. יזם את הקמתה של חברת המים הלאומית, "מקורות", ועמד בראשה מיום הקמתה (1951-1937). היה חבר המפקדה הארצית של ההגנה (1948-1940).

בשנת 1947 התמנה לעוזרו האישי של דוד בן גוריון וסייע לו בניהול מלחמת השחרור בתחומי הגיוס, האספקה והרכש. עם הקמת המדינה מונה לתפקיד עוזר שר הביטחון לניהולו של המשרד (במעמד מנכ"ל) ופרש מתפקידו כעבור מספר חודשים.

שימש כראש מחלקת ההתיישבות בסוכנות (1963-1948) ועמד מאחורי הקמת מאות נקודות התיישבות לקליטת המוני העולים. בנוסף, היה גם גזבר הסוכנות (1952-1949). היה חבר כנסת מטעם מפא"י החל מהכנסת השנייה ועד למותו (1969-1951) שימש במספר תפקידי שר בממשלות ישראל - שר החקלאות והפיתוח (1952-1951) ושר האוצר (1963-1952).

התמנה ב-1963 לראש ממשלת ישראל (תפקיד אותו מילא עד מותו ב-1969) ושר הביטחון (עד למינויו של משה דיין ימים ספורים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים).

כשר ביטחון הוביל את התחמשותו של צה"ל בנשק מתקדם והכין בהתמדה ובנחישות את מערכת הביטחון לקראת מלחמת ששת הימים. במסגרת זו חתם (1965) על מזכר הבנות עם ארה"ב בדבר מכירת מטוסים וטנקים לישראל.

בתקופתו התקיימה "המלחמה על המים" (כנגד פעילות סוריה להטיית מקורות נהר הירדן). אשכול אישר להעלות ארצה את עצמותיו של מנהיג התנועה הרוויזיוניסטית זאב ז'בוטינסקי (1964) וביטל (1966) את הממשל הצבאי שהוטל על ערביי ישראל מאז הקמת המדינה.

לוי אשכול ז"ל