48 שנה למלחמת יום כיפור: שיחת גורודיש עם השבויים

הפרוטוקול נפתח במזכר בכתב יד שמתחיל במשפט: "בקש שישאלו כל משאל ליבם". המפגש הטעון תומלל במלואו. הוא החל בסקירה צבאית של אלוף פיקוד הדרום במלחמה ואז נפתח לשאלות החיילים והקצינים, ששוחררו זמן קצר קודם לכן מהשבי המצרי:

גורודיש (עמ' 1): "ביום ו', 5 באוקטובר 1973 הוכרזה כוננות ג'. התרגיל של המצרים נמשך כמקודם, היו דיונים במטכ"ל האם זה תרגיל והתייחסנו לעניין כתרגיל. הייתה סבירות נמוכה ביותר למלחמה... בשבת בשעה 0700 בבוקר נאמר לי במטכ"ל שתהיה מלחמה והאש תתחיל ב-0600 בערב".

"ידענו על הצליחה מדיווח המעוזים, אח"כ גם חיל האוויר הודיע על כך... המצרים מילאו את השטח באנשי קומנדו, שהונחתו בהליקופטרים... הטנקים שלנו החלו לגשת למעוזים ורבים לא הגיעו.."

(עמ' 3) "ביום שני בערב נודע לנו שיש לנו עסק עם צבא מצרי אחר".

(עמ' 4) "אילו לא באה הפסקת אש, היה נוצר מצב שונה- הוכרחנו להפסקת אש, גבולות אלה לא נוחים, אבל אפשר להחזיק בהם.. לא יודעים כמה מצרים נפגעו, ההערכה היא של 20 אלף מינימום, מעל 1,000 טנקים. אבדותינו היו כ-2,000 הרוגים וכ- 200-300 טנקים".

החל מעמ' 5 מתחילות שאלות ותשובות- להלן עיקרי הדברים:

(עמ' 5) חייל מחטיבה 600: "...חיכינו לסיוע חיל האוויר וארטילריה, אם היה חי"ר איתנו אפשר היה להתגבר. הם דפקו אותנו ממארבים לאחר שפרצנו".

גורודיש: "יש לי את אותן שאלות, היתה תחמושת. למה לא ירו- אינני יודע. שאלות תשאלו לא אותי כשיבוא היום. למה לא תקפו עם יותר כוח - שאלה שלי גם כן".

מ"פ נח"ל (מעוז המזח): "אף אחד מ-3 המעוזים לא קיבל התראה, אלא 10 דק לפני שנפל עלינו הפגז הראשון... השאירו בידי את ההחלטה אם להיכנע או לא, מדוע?"

חייל ממזח: "היה ברור שהמשך לחימה זו התאבדות, למה לא קיבלנו פקודה?"

גורודיש: "יש מה לחקור-  גם אולי לי היו שיקולים מוטעים".

חייל: "חטיבת המילואים שלנו יצאה למלחמה ללא תחמושת במקלעים".

גורודיש: "שערוריה".

(עמ' 6) חייל: ביום שני בבוקר, כשהתחילה ההתקפה האחרונה, לא היתה תחמושת. ביקשנו סיוע חיל האוויר, שלא עזר... ביקשנו אש על מוצבנו, ירדנו לבונקר ולא באה אש. המצרים נכנסו, זרקו רימוני עשן וכו'. נתנו הוראה לרדת לבונקר ואש לא באה. יכול להיות שזה מה שהיה מציל אותנו".

גורודיש: "ביום ו' הלכנו לישון עם מחשבה שלא תהיה מלחמה..."

חייל: "ב'מצמד' לא היה אף מוקש מסביב למעוז- עלו מכל עבר על הגדרות".

גורודיש: "לא יודע".   

חייל: "ביום שבת אפשר היה לתת הוראה לעזוב את 'מצמד'".

גורודיש: "בשבת לא חשבנו עוד לעזוב את קו המים. בשבת בערב לא חשבנו לפנות אף מוצב".

(עמ' 7') חייל מחטיבת ירושלים (גדוד 52): "מעוזים עשו עבודה יפה. זלזול בחיי אדם. היו מאות טנקים. המודיעין לא פעל".

גורודיש: "השאלה מדוע היתה מחשבה שזה תרגיל. זו השאלה העיקרית.."