הקלטות רבין נחשפות

בקולו, מדבר רבין על מורכבות הסכסוך הישראלי-ערבי, על האיזון בין עוצמה צבאית לתהליך מדיני, על הבידוד המדיני אחרי מלחמת ששת הימים, על חשיבות הקשר עם ארה״ב ועל הצורך לחזק את צבא היבשה

במהלך דיון מטכ"ל בשנת 1976, נשמע רבין מתייחס למגבלות הכוח הצבאי ככלי לפתרון הסכסוך: "העובדות עד היום הזה, של 28 שנות קיום מדינת ישראל, שבתוקף איום צבאי, לא כפית פתרון מדיני". על המצב במזרח התיכון אמר: "מדינת ישראל חייתה, חיה ותמשיך לחיות בשני מסלולים מקבילים: מסלול המחייב תכנון ומסלול של התפתחויות בלתי צפויות… בין מסלול של מדיניות לטווח רחוק ובמקביל להיות מוכנים לכל מיני תהפוכות שהמזרח התיכון תמיד טמן, טומן ויטמון בו". בהמשך, הוסיף הסתייגות מהרעיון של שלום כולל: ״אני מעריך שהסיכוי להגיע להסדר כולל, שהסדר כולל שמשמעותו שלום אמיתי, הוא לא בהישג יד ב-77. לעומת זאת, אני לא מוציא מכלל חשבון השגת הסכם מרחיק מבחינה מדינית סביב מה שקרוי ביטול מצב המלחמה". 

בדברי סיכום כהונתו כראש ממשלה טרם חילופי השלטון בשנת 1977, אמר: "ישראל בלי עוצמה צבאית לא תתקיים... כאן אין בעיה של איזה פתרון מדיני… מדיניות שחותרת רק למשא ומתן ואיננה מבטיחה במקביל התעצמות צבאית, היא מדיניות שאין לה זכות קיום״. בהתייחסו לסכסוך הישראלי-ערבי אמר רבין: ״אף מנהיג ערבי לא מאמין שיש לו סיכוי, לפחות מאז מלחמת ששת הימים, לקיים תהליך מדיני בלי עוצמה צבאית, מתוך הנחה שאני לא חושב שהיא לחלוטין בלתי מוצדקת, שישראל לא תתן סנטימטר אחד אלא אם יהיה כח. לאף אחד אין אידאולוגיה של ויתור על שטחים״.

בכנס צנחנים לאחר מלחמת ששת הימים בשנת 1967 מתאר רבין את המצב המדיני הקשה: ״מאז גמר המלחמה, מה-11 ביוני ועד עכשיו, בלי ספק הבדידות שלנו הולכת וגוברת״. אך לצד זאת מספק רבין גם הסתכלות אופטימית: ״למרות הבדידות הרבה והקשה והלחצים למיניהם, אני מאמין שאם הדור הזה יכיר במלוא האחריות והאפשרויות הנמצאות בידו - נוכל לעמוד בלחצים ולהשיג את מטרותינו״.

בכנס מח"טים לאחר מלחמת ששת הימים, רבין הבהיר את מקומו של חיל הרגלים בשדה הקרב: "אם מישהו יוצא מהכנס הזה בהרגשה שתקופת החי"ר נגמרה, הוא יוצא במסקנה מוטעית, מסוכנת ולא מעשית… העדיפות הראשונה תמיד תהיה במחשבה, בטיפוח ובפיתוח חיל הרגלים".