פונה המנזר האחרון בקאסר אל יהוד - המנזר הרומני

המנזר הרומני פונה אחרון בשל מיקומו המורכב – הוא שוכן בחיבור שבין גדת נהר הירדן לגדה הצפונית של נחל פרת, והגישה אליו חייבה פתיחת ציר ופינוי שדה מוקשים. בשטח המנזר ניתן לראות עדויות רבות ללחימה שהיתה באזור לפני כ-50 שנה. עם זאת, המנזר נשמר באופן כמעט מלא, כמו גם העיטורים וציורי הקיר המרהיבים שמקשטים אותו.

המנזר הרומני הוקם בתחילת שנות ה-20 של המאה הקודמת ע"י קבוצת נזירים רומניים, במטרה להוות מוקד עלייה לרגל לצליינים ולתיירים רבים מאירופה. המנזר משתרע על פני יותר מ-30 דונם, ובשטחו שני מבני אבן, אזור חקלאי גדול ששימש את הנזירים לגידולי ירקות ואף כרם לייצור יין מקומי.

ראש הרשות הלאומית לפינוי מוקשים במשרד הביטחון, מרסל אביב: "פינוי המנזר האחרון הינו נקודת ציון משמעותית בפרויקט פינוי ארץ המנזרים. בקרוב נשלים את הפינוי המלא של השטח, ובכך ננגיש מקום בעל משמעות גדולה עבור הרבה מאוד אנשים מהארץ ומהעולם. זוהי זכות והזדמנות ייחודית של הרשות, וזהו בהחלט פרויקט שאנחנו גאים בו".

בתום הפרויקט, כשאנשי הרשות לפינוי מוקשים במשרד הביטחון יוודאו שהאתר לא מהווה עוד סכנה, יוחזרו השטחים הפרטיים לחזקת הכנסיות השונות ולשימושן.

פרויקט פינוי המוקשים ב"ארץ המנזרים" מוערך בעלות של כ-20 מיליון שקל ומבוצע במימון משותף של משרד הביטחון וקרןHALO . הארגון נוסד בשנת 1998 ופועל ב-15 מדינות ברחבי העולם בסיוע הומניטרי לפינוי אזורים ממוקשים. אחת ממטרות הארגון היא להגן על אזרחים שעשויים להיפגע מנפלים והריסות מלחמה, ביניהם האיום של מוקשים נגד אדם. הארגון פועל בין השאר בקמבודיה, קולומביה, קונגו, גרוזיה, קוסובו, חוף השנהב, לאוס, סומליה, אוקראינה וזימבבואה.

רקע היסטורי על "ארץ המנזרים":

השטח הקרוי "ארץ המנזרים" הוכרז שטח צבאי סגור לפני כ-50 שנה, בעקבות פיגועים רבים שאירעו באזור בין השנים 1967-1970. מפקד פיקוד מרכז דאז, רחבעם זאבי, ומפקד חטיבת הבקעה, רפאל (רפול) איתן, החליטו למלכד את השטח במטרה להגן על המקום. השטח הכולל משתרע על כ-1,000 דונם שבהם היו פזורים כ-3,000 מוקשים שונים – מוקשים נגד אדם, מוקשים נגד טנקים ושיירי לחימה נוספים. המתחם שבו נערך פרויקט הפינוי הוא בעל חשיבות היסטורית לדת היהודית והנוצרית והוא נמצא על גדות הירדן מצפון לים המלח.

המנזרים פזורים משני צדיה של דרך סלולה, לאורך 1.5 ק"מ. עד היום, הכניסה למנזרים היתה אסורה בשל חשש ממוקשים ומלכודים שונים:

1. ​המנזר היווני-אורתודוקסי על שם יוחנן המטביל - זהו המבנה המכונה בערבית קַסְר אל יהוד (ארמון היהודים). המנזר נבנה על יסודות המנזר הביזנטי הקדום ביותר באתר. זהו הגדול והחשוב במנזרי הירדן, והוא בנוי כמבצר. עדויות היסטוריות מהמאה ה-6 לספירה מספרות שהמנזר נבנה בימיו של הקיסר אנסטסיוס הראשון (שלט בשנים 491¬-518). המנזר חרב ברעש אדמה בשנת 1024. במאה ה-12 שיקם אותו הקיסר מנואל קוממנוס. אבירי המנזר הטמפלרי הם שהעניקו למקום את מבנהו המבוצר, כדי להגן על הנזירים ששירתו בו. השם הערבי משמר את המסורת הרואה באתר זה את המקום שבו חצו בני ישראל את הירדן. למנזר זה חצר מגודרת נפרדת הנמצאת על אם הדרך היורדת לאתר הטבילה ובה מבנה תפילה ייחודי.
2. קפלה פרנציסקנית שנבנתה בשנת 1956 השייכת לוותיקן. המנזר נבנה בהוראת הוותיקן כדי לשרת את הנזירים שהגיעו מירושלים לטבול באתר. בחגים שימשה הקפלה גם כבית הארחה.
3. המנזר הסורי-אורתודוקסי על שם יוחנן המטביל – במנזר מבנה תפילה מיוחד, מערכת מים משוכללת לאותה עת וחדרי מגורים אשר חרבו בחלקם ברעש אדמה בשנת 1956.  
4. המנזר הקופטי על שם יוחנן המטביל – במנזר עומדים שני מבנים: באחד יש כמה חדרים והאחר משמש מחסן. מעט מדרום לו נראים קברים של צליינים קופטים. המנזר נבנה בשנות ה-40 של המאה ה-20.
5. הקפלה הרוסית על שם יוחנן המטביל - לידה נראית קפלה קטנה יותר, המכונה קפלת הפעמונים.
6. המנזר האתיופי של השילוש הקדוש - במנזר האתיופי יש מבנה כנסייה מרשים שנשמר במלואו לאורך השנים וחדרי אירוח לצליינים שהגיעו לאזור.
7. המנזר הרומני על שם יוחנן המטביל – מנזר זה הנמצא על הגדה הצפונית של נחל פרת, בעל מבנה תפילה ייחודי העשוי שיש וכיפה ירוקה. כנסייה זו הוקמה בשנת 1934 ובשטח המנזר גרו נזירים אשר עסקו לפרנסתם בחקלאות ובאירוח צליינים שהגיעו לאזור.
   
   רקע היסטורי על אודות אתר הטבילה וחשיבותו:
   
   אתר הטבילה, שממוקם על הגדה המערבית של נהר הירדן, במרחק של כ-10 ק"מ ממזרח לעיר יריחו, נחשב לשלישי בקדושתו וחשיבותו בעולם הנוצרי, לאחר כנסיית המולד בבית לחם וכנסיית הקבר הקדוש בירושלים. לפי מסורות שונות האתר נחשב למקום שבו חצו בני ישראל את הירדן בעלותם ממצרים, לאחר 40 שנות נדודים במדבר. אירוע נוסף המיוחס לאתר זה הוא פרידתו של אליהו מאלישע ועלייתו במרכבות האש השמימה.
   
    עד 1967 היה האתר תחת שלטון ירדני ונהנה מתנועה שוקקת של צליינים ותיירים. בשנת 1968 נסגר האתר והגישה אליו לא התאפשרה עקב היותו ממוקם מעבר לגדר המערכת, בתוך שטח צבאי סגור החשוד כממוקש, בעקבות התכתשויות צבאיות רבות באזור.
   
   בסמוך לאתר הטבילה, לאורך כ- 1.5 ק"מ, פזורים מבני כנסיות, קפלות ומנזרים. בשנת 1965 אירעה במקום רעידת אדמה חזקה שפגעה בחלק ממבנים אלו. לאחר מלחמת ששת הימים, עם התגברות פעולות האיבה באזור, התפנו הנזירים מהמקום.