"זו עבודה שהיא שליחות"

• • >שתף בפייסבוק שתף בפייסבוק
  • שתף בטוייטר שתף בטוייטר
  • שתף בגוגל+ שתף בגוגל+
  • שלח בג'יימל שלח בג'יימל
  • הוסף למועדפים הוסף למועדפים
  • שלח בדוא"ל שלח בדוא"ל
  • Facebook
  • Twitter
  • Google+
• 07/03/2016

מערכת אתר משרד הביטחון

טקסט מודגש עליון

​​​​​​​לרגל יום האישה הבינלאומי, הפגשנו שתי עובדות – ותיקה וחדשה - לשיחה על קריירה, משפחה ואחווה נשית במשרד הביטחון

טקסט ראשי

​לבר (מימין) ואביב. ניהול זה עניין של אינטראקציה ולא של מגדר

"תמיד שואלים אותי איפה אני עובדת, אז אני אומרת אני 'משרתת' ולא 'עובדת'", אומרת רחל לבר בחצי מבוכה. "אנחנו שייכים לדור אחר, כי אנחנו באמת משרתים ואנחנו בסוף רואים את העיסוק בביטחון הלאומי כמשהו גדול יותר, זו עבודה שהיא שליחות". תמר אביב: "אני מתחברת לדברים של רחל מאוד. גם בתחושה שלי לעבוד כאן זה 'לשרת'".

רחל לבר, עובדת במשרד הביטחון כ-40 שנה. תמר אביב עובדת שנה וחודשיים. 

לבר (64) התחילה את דרכה במשרד ביחידה להכוונת חיילים משוחררים. היא עברה במהלך השנים כמה תפקידים בצמתים מרכזיים במשרד, כולל 15 שנה בלשכת המנכ"ל דוד עברי, ומעבר איתו ללשכת שר הביטחון. כשעברי הקים את המועצה לביטחון לאומי, והיא הבינה שתצטרך לעבור למשרד ראש הממשלה, סירבה לעזוב את משרד הביטחון ועברה לאגף סיב"ט, שם היא נמצאת עד היום ובתפקיד הנוכחי, באמרכלות האגף, עוסקת גם במשק ואספקה וגם באירוח המשלחות של האורחים ומשלחות רשמיות מחו"ל. היא נשואה ואם לשתי בנות בוגרות, שאחת מהן נישאה ממש לאחרונה.

אביב (35) הגיעה לאגף משפחות והנצחה במשרד אחרי שירות ארוך כקצינה בקבע. כיום היא מרכזת באגף את תחום החריגים, משפחות שהמקרה שלהן חורג מהתקנות וצריך למצוא את הדרך לפצות אותן ולתמוך בהן. היא התחילה את השירות הצבאי כמ"כית בנים, ואחרי שיצאה לקצונה מילאה תפקידים בזרוע היבשה שהיו כרוכים בהיעדרויות רבות מהבית.

"אחרי שירות של 16 שנה הגעתי לפרשת דרכים, כשהוצע לי שוב תפקיד בבסיס סגור שיהיה כרוך מניתוק משמעותי מהבית", היא אומרת. "מאחר שאני גרושה עם שני ילדים, בת 12 ובן חמש, הייתי חייבת לשים את כל ארסנל השיקולים על המאזניים והחלטתי להשתחרר כי הרגשתי שהמחיר הפרטי-משפחתי יהיה גבוה מדי במצב הנוכחי. אבל מאוד רציתי להישאר בתוך מערכת הביטחון, אז הגעתי לכאן, למשרד, הרגשתי שאני אעשה כאן משהו מעבר לעבודה רגילה".

​"הנשים זוכות לכבוד הראוי, זוכות להערכה. אין לי משהו רע להגיד​​". לבר

​

לפי נתוני המשרד, 52% מעובדי משרד הביטחון הן נשים (מדובר בגידול קל לעומת 2014), הגיל הממוצע של עובדת במשרד הוא 46.5, 1003 מעובדות המשרד הן אמהות, ובעתודה הניהולית שהוקמה בשנה שעברה יש כרגע 33 עובדים, מהם 20 נשים.

 

אפשר לומר שיש אחווה נשית במשרד?

לבר: "בהחלט. מטבע הדברים יש חברות, יש רעות יש חברות אישיות ויש גם הווי נשי. אצלנו באגף יש סגן ראש אגף שהיא אישה, וגם נשים שעומדות בראש חטיבות. לפני שנה התחלנו מסורת חדשה: לקראת יום האישה אנחנו עושות סדנת בישול בבית של אחת מאיתנו, כשכל פעם נתמקד בנושא אחר".

אביב: "גם אצלנו זה מאוד מורגש. המון נשים שעובדות איתי התחילו כחיילות במשרד ונשארו אחר כך לעבוד באותו תפקיד. הן בעצם עברו הכל יחד – חתונות, לידות, בר מצוות. זה ממש הווי משפחתי. הן עברו המון ביחד וסייעו אחת לשנייה בתקופות קשות של מלחמות וגברים שהיו פחות זמינים לעזרה בבית. הן עברו כברת דרך אמיתית משמעותית וזה מאוד מורגש באגף – היחסים הם יחסים של משפחה".

לבר: "נכון, כי אחרי כל כך הרבה זמן, המשרד בשבילנו זה בית שני".

איך אתן רואות את היחס לנשים במשרד הביטחון?

לבר: "הנשים זוכות לכבוד הראוי, זוכות להערכה. באמת - הן זוכות ליחס שווה. אין לי משהו רע להגיד. אנחנו מוערכות ומכובדות".

אביב: "אני כבר בשירות הצבאי התפעלתי מהאירועים שהיו מארגנים לנו מטעם המשרד. הרצאות על מעמד האישה, על כל הנושא של הטרדה מינית, יש כאן זרקור ממשי על מעמד האישה. כשהגעתי למשרד, מעבר לחפיפה המקצועית אמרו לי שיש קורס עובדים חדשים וכשהגעתי לקורס ראיתי ממש את הפוקוס שנותנים לנשים.

"זה שזיוה (זיוה ברעם, הממונה על השוויון המגדרי ויועצת המנכ"ל לקידום נשים במשרד הביטחון – הערת המערכת) באה לקורס והציגה את כל עולם התוכן שלה, הרגשתי שיש משמעות למעמד האישה, לשוויון זכויות, לעניין של הטרדות מיניות. לאישה שנכנסת לגוף מאוד גדול ושנתפס כגוף גברי, ביטחוני עם כל הפאסון סביבו, זה נותן תחושה טובה, שיש כאן מישהי שמסתכלת, שדואגת לך". 

יש מישהי שהיא בעיניכן מודל לחיקוי?

אביב: "מהמשרד!? לצאת באמירה כזו אחרי שנה וחודשיים זה פזיז. בחוץ - אמא שלי! הייתי רוצה להיות כמו אמא. כשהייתי בצבא המודל שלי היתה אורנה ברביבאי. עקבתי אחרי הקריירה שלה בהתפעלות רבה וזה נהדר בעיניי שהיא הצליחה ככה זה לקיים  חיי משפחה ולקדם את עצמך, ולפרוץ את הגבולות האלה, להגיע לצנטרום של הצנטרום הגברי העוצמתי, ולשבת שם שווה בין שווים, בעיניי זו איזושהי דרך שנפרצה".

לבר: "במשרד זה לא כמו בצבא, המודל הוא פחות היררכי, אז אין לי דמות מסוימת לציין, אבל לאורך הדרך פגשתי הרבה אנשים שהערכתי. יש עובדים מאוד ראויים במשרד, אנשים מופלאים. חיילות מצוינות, בנות השירות – יש כאן כוח אדם מאוד איכותי".

"אצלנו באגף היחסים הם יחסים של משפחה​". אביב​​

 

מה תעדיפו -  לעבוד תחת מנהל או תחת מנהלת?

אביב: "בעיניי זה עניין של אינטראקציה ולא של מגדר. יש אנשים, שבין אם הם יהיו הממונים עלי ובין אם לא, משהו שם לא ילך. ולא משנה אם זה גבר או אישה. ויש אנשים שלהפך - שמשהו בקליק הראשוני הזה עושה את זה בונה את זה, ושוב - זה לא קשור למגדר.

"אני חושבת גם שעכשיו עם כל המודעות הזו, כל הסדנאות, והלימודים וכל מיני  קורסים להכשרת מנהלים, כולם מקבלים פחות או יותר את אותה הכשרה ואותם כלים, אבל מה שחשוב בסוף זה הטאץ' האישי, וזה תופס לשני המינים".

מה תגידו למישהי שמתלבטת אם לבוא לעבוד במשרד?

לבר: "אני אומרת לה כן.  צריך להעז, לגשת למכרזים.  יש אצל המנכל שלט 'המעז- מנצח'. את צריכה להיות מספיק סקרנית ומספיק שאפתנית. אני חושבת שהמשרד הוא בית חם ותומך לנשים ולגברים. יש כאן הרבה חופש לביטוי עצמי והתפתחות ועם כל זה שמוטלת עלינו המון אחריות, סומכים עלינו שנעשה את התפקיד על הצד הטוב ביותר. למרות כל השנים שעברו אני עדיין מאוד נהנית מהעבודה ואפשר לומר שעד היום אני באה עם שיר חדש בלב".

אביב: "בסוף - למרות שאני לא מזלזלת לא באבהות ולא ביחסי הכוחות במסגרת המשפחתית  - אבל בסוף, כשאני מסתכלת עלינו כנשים, כאמהות, הבית תופס איזשהו מאוד מרכזי בחיים שלנו. ואני חושבת שלעבוד במקום בו את מרגישה שאת תורמת, שאת נמצאת במקום חשוב, ועדיין מצליחה לשלב בין הבית  לבין העבודה - זה נותן תחושה מאוד טובה ומזין את המוטיבציה. זה איזשהו מיצוי עצמי שהוא ממשי. בעיניי לפחות".​